יענים, חברותא והפרעת קשב

היענים חיות בקבוצות קטנות. בתמונה מופיעה קבוצה גדולה יחסית של יענים. אם היה שם יען עם הפרעת קשב הוא בטח היה אומר לי: "אני אף פעם לא יודע מתי תורי לדבר, אז אני פשוט לא משתתף" או "קשה לי להתרכז בשיחה עם יואב כי יוחנן צרח מאחוריי מרב צחוק" או אפילו "זה תמיד מביך לי, כולם מדברים על משהו ואין לי מושג על מה כי פשוט ריחפתי".

כשיש לילד הפרעת קשב, הוא מפספס מידע מכל מיני סוגים; נתון לפתרון תרגיל, מטלת בית, משהו שאבא אמר, וכן, גם מידע חברתי - בדיחה, תיאום מפגש או כללים חברתיים.

לילד יש שכחה של דברים בשל עומס מנטלי וחוסר ארגון בחשיבה - להגיע לבית ספר בלי התיק בי"ס, לשכוח שזה התור שלך לשטוף כלים. הילד ישכח גם דברים שהוא תיאם עם חברים שלו. ישנו גם קושי ברכישת קודים חברתיים או סתם לשים לב על מה כולם מדברים/צוחקים... ולפעמים זה סתם נראה מוזר ויתכן שחבריו ילעגו לו. דוגמה נוספת היא כשהילדים נפגשים במגרש משחקים כי ככה קבעו, או במשחק מחשב חברתי והוא פשוט לא שם לב שקבעו או שכח, אז הוא מפספס מפגש חברתי.

כשהילד גדל, עדיין יש לו הפרעת קשב. במקרה ה"נהדר" יש הרבה אסטרטגיות של פיצוי, קבלה ואהבה עצמית. נבנתה הערכה עצמית ותחושת מסוגלות עצמית (Self Efficacy - האמונה ביכולת המולדת להשיג מטרות - תחום מאתגר אצל מי שיש להם הפרעת קשב). אפילו יש קשרים חברתיים נהדרים כי אצלו הפרעת הקשב כוללת גם שמחת חיים והוא תוסס ומתים על זה. אחלה זוגיות, באמת... אבל מה, עדיין יש פספוס של מידע.

אז אם יש לך הפרעת קשב, איך זה בשבילך במפגש קבוצתי?