להיות בהודיה

להיות בהודיה. להודות על האדמה שתומכת, שמאפשרת לפרוק מתח חשמלי. על הכוכבים שמאירים מלמעלה. על הכסא שבאת לשבת עליו. על הכסא שעליו אני יושבת וזוכה לפגוש בך.

להודות על הזכות לפגוש אותך כאן ועכשיו. לשמוע את העומס, לתת לו להתאוורר, להכין עבורך מיכל רק שלך. לאט, או מהר, ובעיקר בקצב שלך; להכיר את רוחות הרפאים שנוכחות כאן ובאות מהילדות. לפגוש את המלאכים ולגדלם ביחד, בהזנה אוהבת.

אני מסיימת את העבודה שלי, ואני הולכת הביתה בתודה גדולה. האומץ שלך ללכת בדרך הזו, לפסוע, לפגוש חלקים של עצב ופגיעה, חלקים של שמחה והנאה, את הבושה והאשמה. את הכעס ואת העלבון. חלקים על חלקים, שביחד במרחב החם בחורף הקר, יש להם מקום בטוח להידבר. לקבל מענה עמוק. שיאפשר לתת להם גם לנוח מלצעוק, הם יודעים שהם נראים.

יש בי הרבה הודיה על הבחירה הזו להיפגש איתי ולעשות דרך, לא פשוטה, בדרך למקום אוהב ונעים יותר עם עצמך.

תודה לכל מי שבא/ה השנה לפגוש אותי, לילדות/ים, למבוגרות/ים. תודה למי שנמשיך להיפגש גם בשנה הבאה. תודה למי שהשלימ/ה תהליך והמשיך, תמיד תמשיכו בליבי. תודה למי שהמטרות הושגו, ותודה למי שנמשיך לצעוד בדרך להגעה לשם. דלתי תמיד פתוחה.