עבודה בדמיון בטיפול

אני אוהבת לשלב עם מי שרוצה עבודה בדמיון. זה מרחב משחקי שלפעמים לוקח זמן להגיע אליו בפרט אם המרחב המשחקי לא קיבל לגיטימציה בילדות שהיתה בה פגיעה. אם יתאים לך אז נחקור את המרחבים האלה בדמיון.

זה אולי ישמע מוזר אבל יש לי שרביט דמיוני, לפעמים אני נעזרת בו להביא בדיוק את מה שחסר לך בילדות. יש גם מפסק שאפשר לעצור איתו זכרונות שעולים ולעבד אותם ביחד, לשמוע מה חסר לך שם ולאפשר לזכרון להרגיש פחות בודד. זה אפשרי שהזכרון ירגיש אחרת. להפוך השמיכה העבה והמכבידה של הבדידות, למעיל במידה שלך, שיחמם וגם לא יכביד.

אפשר לאפות ביחד, לחזור לחלומות, להקשיב לכאב שהיה שם ממרחק וממקום מוגן ורק בתוך התחום שמרגיש לך בטוח ומספיק נעים ונינוח. ואני שם איתך.

בעבודה בדמיון, בטיפול, לפעמים אני משתמשת בכסא שמאפשר להושיב עליו חלק מעצמך ולשוחח איתו כאילו היה מחוץ לך. על אף שהזכרתי שרביט זה לא באמת קסם, זה תהליך. הקול הביקורתי למשל לא נעלם מייד, אבל בעבודה מסוג כזה אפשר להכיר בו ואותו לעומק. לשאול שאלות ולהבין מה מעורר אותו. ללמוד איך לשוחח איתו, איך להרגיע אותו, איך להגיד לו די.

ההשפעה של תהליך כזה מייטיבה, הקול הביקורתי פחות מרגיש צורך לצרוח עליך כשנתנו לו מקום להתבטא - כששמנו כסא ושמענו אותו. ואם הוא ממשיך לצרוח אז אנחנו נעצור אותו ביחד, ונכוון אותו לשמור עליך בצורה שהיא לא פוגענית, בלי לרדת עליך, בלי לערער אותך, בלי לאיים עליך... כי וואלה אולי הכוונה שלו טובה אבל הוא גם פוגע. ואצלי בחדר הפיזי או הוירטואלי, אני לא מאפשרת פגיעה בך. ולמעשה, השמירה מהר מאוד תהיה גם שלך על עצמך. זה חלק מתהליך שממוקד בחמלה עצמית ובקבלה רדיקלית.