עצב ואור

יש ימים שהעצב בפנים הוא כמו בריכה שעומקה עומק ים המלח. אפילו עומק לבה רותחת אי שם בעומק מעטפת כדור הארץ, רק נדמה שהיא קפאה והפכה לבזלת. נדמה שהכל נכנס לקצב איטי או לקפאון.

אני רואה אותך. אני שולחת קרן של אור אליך. האור נמצא סביב, הוא נמצא בצלחת שתשטוף, בלהנביט עדשים, בתרגיל קבוע שיחזור על עצמו כל בוקר, תרגיל של חמש שניות ולא משנה מה הוא. אור אפשר למצוא, אבל, גם אפשר (וחשוב) להיות ביחד בעצב, בחושך ופשוט להצליח לשרוד אותו ומשם גם לצמוח.

ביחד אפשר גם וגם. נבדוק, למה החשכה באה ונקשיב לה: מה בעצם היא מבקשת להאיר.